בחודשיים האחרונים נתן ביה"ד הארצי לעבודה לפחות שלושה צווים חדשניים להחזרת עובד מפוטר למקום עבודתו. במקרה אחד ניתן צו זמני להחזיר לתפקידה רוקחת, שפוטרה בשל מסירת פרטים אודות הנעשה בקופ"ח כללית למקומון "ירושלים", אשר פרסם כתבה שפגעה בשמה הטוב של הקופה (ע"ע 00/ 1068, ניתן ביום 18.4.2000, פירוט להלן). במקרה השני אושר פסק דין של ביה"ד האזורי להחזיר לתפקידה מנהלת בבי"ח "הלל יפה", שפוטרה בגיל 58 שנתיים לפני פרישתה לגימלאות. הפיטורין בוטלו למרות שעמדו בנהלים המחייבים, ובכללם הגשת ערעור למנכ"ל משרד הבריאות ולשר הבריאות, שאישררו את הפיטורין ( ע"ע 411/99, ניתן ביום 8.3.2000, פרוט להלן).

במקרה נוסף (ע"ע 1086/00 מ"י נ' שדה, ניתן ביום 10.4.2000) לא בוטלה הוראת ביה"ד האזורי להחזיר עובד משרד החקלאות למשרתו לתקופה זמנית. צווים אלה חדשניים בכך שהם סותרים את פסיקת בג"צ, והם מהווים צעד (גדול) נוסף בביסוס גישת ביה"ד בנושא.

עיקר הבעיה המשפטית למתן צו החזרה לעבודה נבעה מסעיף 3 (2) לחוק החוזים (תרופות), הקובע כי אין לכפות עבודה או שירות אישיים. המחוקק הכיר, אמנם, במקרים מסוימים באפשרות לבטל פיטורין ולהחזיר עובד לעבודתו חרף ההוראה הנ"ל, אולם מדובר על מקרים ספציפיים בלבד. בין אלה יוזכרו הוראת סעיף 10 לחוק שוויון הזדמנויות בעבודה ( פס"ד רקנט ובליץ) וסעיף 9 לחוק עבודת נשים (איסור פיטורי אישה הרה).

במקרים אחרים, ביטל בג"צ את פסיקת ביה"ד הארצי וקבע כי אין לאכוף יחסי עובד מעביד. כך נקבע בשתי עתירות מפורסמות: בג"צ צרי ( 254/73), שעסק בפיטורי תועמלן רפואי כשנתיים לפני גיל הפרישה. ובג"צ סלמאן (380/74), שעסק בפיטורי עובד בשל פעילותו במפלגה קומוניסטית. המעניין הוא כי בשני מקרים אלה קבע ביה"ד הארצי כי יש לו סמכות להחזיר עובד מפוטר לתפקידו, ואילו בג"צ הפך את פסיקת ביה"ד הארצי, תוך השארת פתח צר מאוד, אם בכלל, למקרים חריגים בלבד.

ואולם, ביה"ד הארצי לא נסוג מעמדתו והוא יצר אט אט מהפכה שקטה. החל מפסיקה שמחקה על הסף תביעות של עובדים לביטול פיטוריהם (דב"ע וימן נה/3-196); דרך קביעת חריגים בהם ניתן להחזיר מפוטר לעבודתו, כאשר נפל פגם פורמאלי בהליך הפיטורין, כגון שלא ניתן אישור הוועד. יחד עם פתרונות ביניים כגון הצהרת "גור אריה" לפיה מקום העבודה נשמר לעובד עד סיום ההליך, כך שלא היה צורך לדון בצו מניעה זמני נגד הפיטורין; ועד לפריצת הדרך בפרשת מפעלי תחנות (דב"ע נו/3-209) שם ניתן, ע"י השופט גולדברג, צו אכיפה נגד פיטורי עובדים על רקע פעילותם בוועד העובדים. הצו ניתן לאחר דיון מעמיק שקבע כי ניתן לסטות מהלכת "צרי" ומהוראת חוק החוזים, וזאת במקרים חריגים כגון שהפיטורין הינם בשל פעילות אירגונית.

אך, היה צורך בשינוי נוסף. פסה"ד החדשים עונים על הצורך לפקח על סבירות עילות הפיטורין (בנוסף לבדיקת תקינות ההליך) ותקינות הפעלת סמכות הפיטורין של מנהלים, בעיקר בגופים ציבוריים. וכן על הצורך להגן על אינטרס עובד להמשיך לעבוד. כפי שנאמר: "לא תמיד יש בכוחם של תשלומי פיצויים לתקן את העוול של הפיטורין, וכבר עמדו חז"ל על כך שיש עובדים שאם אינם עובדים הם עלולים לחלות" (השופט קיסטר בבג"צ צרי).

הצווים שניתנו חדשניים הן בכך שביה"ד שם את שיקול דעתו במקום זה של הגופים המוסמכים ובוחן האם הפיטורין סבירים או שרירותיים. והן במתן צווים ישירים המבטלים את הפיטורין ומחזירים העובד לעבודתו.

עדיין נותרו שאלות רבות ללא מענה. כיצד יכריע בענין, בבוא היום, ביהמ"ש העליון, במיוחד בשים לב לכך, שביה"ד הארצי בפסה"ד החדשים, אינו מזכיר כלל את הסעיף בחוק החוזים שמנע אכיפת עבודה אישית בבג"צ צרי. כיצד ישתלב עובד שחוזר עפ"י צו ביה"ד לתפקידו הקודם? האם תורחבנה ההלכות גם למקרים שאינם קיצוניים? האם ההלכות תחולנה גם על פיטורין בחברות פרטיות? ועוד.

בשם חופש המידע הגב' זוסלין גולדאפר עבדה כרוקחת בקופ"ח כללית במשך 17 שנה. היא מסרה פרטים אודות הנעשה בקופ"ח כללית לכתבת המקומון "ירושלים". הדברים התפרסמו בכתבה "עוזרי רוקחים מנהלים בתי מרקחת בניגוד לחוק", שפגעה בשמה הטוב של קופ"ח כללית. זוסלין הועמדה לדין בפני "ועדת משמעת" ובה נציג ההנהלה ונציג ועד העובדים, והוחלט לפטרה. היא הגישה בקשה לביה"ד האזורי לעבודה ליתן צו זמני למניעת פיטוריה. ביה"ד האזורי לעבודה סרב לתת הצו והיא ערערה לביה"ד הארצי. הערעור התקבל, ונקבע כי: במקרים מסוימים ניתן לאכוף יחסי עובד מעביד. על החלטה של גוף ציבורי לפטר עובד לעמוד במבחן הסבירות ובשאר כללי המשפט המינהלי. ולביה"ד סמכות ליתן לגוף ציבורי צו המבטל פיטורין אם ראה שהענקת פיצויים בלבד לא תהא צודקת. הדיון הוחזר לביה"ד האזורי.

ואולם, ביה"ד האזורי לא שעה להמלצות המרומזות של ביה"ד הארצי והחליט, בהתבסס על ההלכות הישנות, לא לתת צו להחזרת העובדת לעבודה.

גם על החלטה זאת הוגש ערעור. בין השאר נטען כי נציג ההנהלה יזם את התלונה נגד העובדת, דן בה, ואף פיטר את העובדת. קופ"ח טענה כי לעובדת עומד סעד הפיצוי בלבד, כי הדיון בוועדת המשמעת תקין, וכי העובדת פנתה לעיתונות לשם הפעלת לחץ על המעבידה וגרמה לה נזק רב.

ביה"ד הארצי מפי השופט אדלר והשופט רבינוביץ מחליט כי יש להחזיר את העובדת לעבודתה עד לסיום הדיון בהליך העיקרי מהסיבות הבאות:

ההחלטה של "ועדת המשמעת" לפטר העובדת חורגת ממיתחם הסבירות. פסיקת פיצויים, במקרה זה, לא תרפא את הפגיעה בעובדת. במכלול הנסיבות הסעד הראוי הוא החזרת העובדת לעבודתה.

הוצאת העובדת ממקום העבודה בו עבדה 17 שנים, גם באופן זמני, גורמת להתנתקותה, לרבות פגיעה ביכולותיה המקצועיות ובמעמדה ואף לעוגמת נפש ולפגיעה בכבודה. לעובד יש זכות לבצע עבודה בפועל. כמו כן לאור גילה של העובדת ייתכנו קשיים במציאת עבודה אחרת עד תום הדיון.

הליך הפיטורין פגום. נציג הוועד לא השתתף בהחלטה על עונש הפיטורין, שניתן ע"י נציג ההנהלה בלבד. כמו כן, ההזמנה לוועדת המשמעת לא כללה הודעה על כוונת המשיבה לפטר העובדת והטעמים לכך.

טענת קופ"ח כי אין להחזיר העובדת לעבודתה בשל שאינה עובדת במשך שישה חודשים, מוטב היה שלא היתה נטענת, שכן כל השתהות עד לסיום ההליך העיקרי תגרום לחוסר אפשרות להחזירה לעבודתה.

ע"ע 1068/00 זוסלין גולדאפר נ' קופ"ח כללית (ניתן ביום 18.4.2000) בהקשר זה תוזכר פרשת יצחק פרנקשטיין, שפוטר לאחר שחשף שחיתויות במועצה האזורית גליל תחתון. גם שם ביטל ביה"ד האזורי בנצרת את פיטוריו, בשל חוסר סבירותם, והורה על החזרתו לעבודתו (תב"ע (נצרת) נו/3-7).

פיטורין בשל גיל הגב' צפרירה צור פוטרה מעבודתה בהיותה בת 58 לאחר שעבדה בבי"ח "הלל יפה" במשך 31 שנה. היא ניהלה את המשרד לקבלת חולים. מנהלה פיטר אותה באישור משרד הבריאות בטענה כי בשנים האחרונות בלטה פגיעה משמעותית ביכולתה של העובדת לנהל מחלקתה כגון אי סדרים בדיווחים על חולים, טעויות בחישובים, בעיות ביחסי האנוש ועוד. העובדת אינה סרה למרותו של מנהלה עד כדי נתק מוחלט ביניהם, שגרם נזק לביה"ח.

העובדת התנגדה לפיטוריה ולבקשתה נעשה שימוע בפני מנכ"ל משרד הבריאות, אשר אישרר את פיטוריה. העובדת אף ערערה בפני שר הבריאות, שאישר את הפיטורין.

העובדת הגישה תביעה לביה"ד האזורי ליתן צו לפיו הודעת הפיטורין בטלה ולהורות למדינה להשיבה לתפקידה. לטענתה הפיטורין נעשו במגמה ללחוץ עליה להקדים פרישתה, בניגוד לכללי הצדק הטבעי. לחילופין בקשה העובדת, למצוא לה משרה חלופית לפי כישוריה, לשלוש שנים עד פרישתה לגימלאות. לחילופי חילופין, לאשר לה תנאי פרישה הנהוגים בפרישה מרצון, שהוצעו לה בעבר.

המדינה השיבה כי הליך הפיטורין היה כדין: הטעם לפיטורין ענייני, ועד העובדים תמך בפיטורין ולעובדת ניתנה זכות טיעון. לפיכך, יש לקיים ההלכה כי בנסיבות אלה המדינה רשאית לפטר את עובדיה. ביה"ד האזורי קבע כי יש לבטל את הפיטורין ולהחזיר העובדת לתפקידה הקודם, בהעדר יסוד לפיטורין. לא היתה כל הצדקה מקצועית או משפטית לפיטורין, פרט לרצונו העז של מנהלה להפסיק עבודתה. אמנם, הליך הפיטורין היה תקין ולעובדת ניתנה זכות שימוע, אולם ההחלטה לפטר נתקבלה על בסיס נתונים מטעים של מנהלה.

המדינה ערערה בטענה כי משנקבע שהליך הפיטורין היה תקין אין מקום שביה"ד ישים שיקול דעתו במקום המעביד. לטענת המדינה לא היה מקום להחזיר את המשיבה לעבודה אלא לקבוע לה פיצויים. כן נטען כי יש בפס"ד מסר חמור לפיו פעולות חריגות של עובדים מחייבות התעלמות מצד ממונים כדי לא להתחשב כמי שמתנכל או רודף אחרי העובד.

השופט אליאסוף דחה את ערעור המדינה, השאיר את ההחלטה להחזיר העובדת לעבודתה וקבע כי לביה"ד סמכות לקבוע ביטול פיטורין של עובדי המדינה.

השופט מסתמך על שני טעמים: שירותה הארוך של העובדת והודעתה כי תפרוש לגימלאות תוך שנתיים.

ע"ע 411/99 מ"י נ' צפרירה צור (ניתן ביום 8.3.2000)« עו"ד שלומית יניסקי-רביד « המהפכה השקטה של ביה"ד לעבודה « בחודשיים האחרונים נתן ביה"ד הארצי לעבודה לפחות שלושה צווים חדשניים להחזרת עובד מפוטר למקום עבודתו. זאת, בניגוד לפסיקת בג"צ ותוך עקיפת הכלל הקובע שאין לכפות עבודה או שירותים אישיים