רשימת לקוחות היא נכס קריטי לכל מי שמנהל עסקים. שימוש ברשימה זאת על ידי עסק מתחרה יכול לגרום לנזקים כספיים רבים. כדי למנוע שימוש ב"רשימת לקוחות" או "תיק שירות לקוחות", ניטשות מלחמות קשות בין חברות המספקות מוצרים או שירותים לבין המפיצים שלהם; בין מעבידים לבין עובדיהם לשעבר; בין בעלי מניות שפרשו מחברה לבין בעלי מניות שנותרו בה ועוד.

על מנת שבימ"ש יתן צווים שימנעו שימוש ברשימת לקוחות, יש להוכיח כי מדובר ב"סוד מסחרי", המהווה זכות קניינית ראויה להגנה. ההוכחה תיעשה בעזרת מבחנים שהצטברו בפסיקה במהלך השנים, שעיקרם יפורט להלן.

חוק עוולות מסחריות, תשנ"ט - 1999 ופסקי דין שניתנו באחרונה בעקבותיו מערימים קשיים חדשים על הסיווג של רשימת לקוחות כ"סוד מסחרי" מוגן. כמשתמע מאלו, נדרשת היערכות מיוחדת לפי הגדרות החוק והפסיקה, כדי לנסות ולהגן על רשימת הלקוחות. מי שלא יטרח לבצע היערכות זאת מראש ימצא עצמו במצב בו קשה הרבה יותר להוכיח כי שרשימת לקוחותיו היא "סוד מסחרי" בר הגנה.

"לקוח ממשי" או "לקוח קבוע"

לא כל שם של לקוח הוא בר להגנה. המבחן שנקבע בפסיקה, עוד לפני חוק עוולות מסחריות, הוא כי יש להוכיח שמדובר ב"לקוח ממשי" או "לקוח קבוע". בדרך כלל אין לראות ברשימת לקוחות פוטנציאליים "סוד עסקי". יש לבדוק, האם קיים עם הלקוח הסכם בר תוקף. בפרשה המפורסמת של נחושתן נ' שינדלר (רע"א 1036/95) הודיעה שינדלר (יצרנית מעליות) לנחושתן (מוכרת בלעדית ומספקת שירותי אחזקה) על סיום הסכם ההתקשרות, שנמשך למעלה מ-50 שנה. שינדלר הקימה חברת מכירות משלה, ומנהל נחושתן לשעבר (מר אופז) נקרא לנהלה. החברה החדשה יצרה קשר עם עיסקי עם הלקוחות, שלהם מכרה נחושתן מעליות מתוצרתה. נחושתן ביקשה למנוע משינדלר ליתן שירותי אחזקה ללקוחות אלה. בית המשפט העליון, מפי השופט בך, קובע כי "תיק שירות לקוחות" הוא רכושו הקנייני של בעליו אך ורק לגבי הלקוחות עימם יש לספק הסכם בר תוקף. "בהיעדר חוזים ברי תוקף עם הלקוחות, לא ניתן להתייחס לקשר עימם כאל קניינה של נחושתן, ולא ניתן להגביל את חופש ההתקשרות של הלקוחות". לקוחות, שאינם קשורים בחוזה בר תוקף למתן שירות תיקונים למעליותיהם רשאים לקבל שירות זה מכל ספק - לרבות שינדלר. האינטרסים המוגנים במבחנים אלה הם קניינו של בעל רשימת הלקוחות וצפייתו הלגיטימית לקשרים כלכליים מתמשכים.

שעה שלא ניתן לקבוע מיהו "לקוח ממשי" או "לקוח קבוע" יקבע זאת ביהמ"ש עפ"י "אומדנא דדינא", למשל מספר הפעמים שלקוח נזקק לשירות בפרק זמן נתון או לקוחות שהוגדרו כלקוחות ותיקים. (ע"ב (ת"א) 913019/99 בש"א (ת"א) 201549/99, בש"א (ת"א) 201078/99). לאור מבחן זה נקבע בפסה"ד הראשון, כי לא יינתן צו מניעה זמני נגד אנשי שיווק ומכירות, שפתחו חברה מתחרה ופנו ללקוחות של המעביד הקודם. הסיבה העיקרית היתה, כי לא הוכח כי ברשימת הלקוחות היה "לקוח ממשי" או "לקוח קבוע". לפיכך, לא ראו ברשימה שהוגשה ע"י החברה סוד מסחרי בר הגנה.

כאן יש לשאול שאלה נוספת. האם רשימת לקוחות, הכוללת לקוחות ממשיים או ותיקים, הזמינה לספקים, משווקים או עובדים, תוכר כ"סוד מסחרי" בר הגנה? התשובה לכך כיום היא שלילית. חוק העוולות המסחריות והפסיקה בעקבותיו מוסיפים מבחנים נוספים להכרה ב"סוד מסחרי" בר הגנה. הגנה על רשימת לקוחות תהיה אפקטיבית רק במידה ויוכחו המבחנים הישנים והחדשים במצטבר.

חוק עוולות מסחריות

באחרונה נכנס לתוקף חוק עוולות מסחריות, תשנ"ט - 1999. במספר סעיפים מעניק חוק זה עדיפות לחופש העיסוק ומעבר מידע על פני הגנה על קניינו של בעל המידע או המחזיק במידע. סעיף 5 לחוק מגדיר מהו "סוד מסחרי". "סוד" - מידע עיסקי, מכל סוג, שאינו נחלת הכלל ושאינו ניתן לגילוי כדין בנקל ע"י אחרים, אשר סודיותו מקנה לבעליו יתרון עיסקי ע"פ מתחריו, ובלבד שבעליו נוקט אמצעים סבירים לשמור על סודיותו". סעיף 6 לאותו חוק מגן מפני "גזל סוד מסחרי". החוק פוטר, בתנאים מסויימים, עובד מאחריות לגזל סוד מסחרי של המעביד (סעיף 7 (א) (1)).

בהצעת החוק נאמר, כי היסוד המרכזי של הגדרת "סוד מסחרי" הוא היות המידע העיסקי בגדר "סוד" - מידע שטרם פורסם. כלומר, מידע שאינו נחלת הרבים. המידע ייחשב כמפורסם אם הוא ניתן לגילוי, באמצעים חוקיים ובקלות יחסית. תנאי להגנה על סוד מסחרי הוא שבעליו נקט אמצעים לשמירה על סודיותו.

יש לשים לב כי "סוד מסחרי" אינו ביטוי קסם. על הטוען לו להוכיח את קיומו (ע"ע 164/99).

יוצא, כי על מנת שרשימת לקוחות תיחשב ל"סוד מסחרי" ראוי להגנה, עליה לעמוד בכל מבחני הסעיף במצטבר. לפיכך, רשימה גלויה וידועה לכל בעלי התפקידים בחברה - ואולי אף מחוץ לחברה - אינה מקיימת את הדרישות שמדובר יהיה במידע שאינו נחלת הכלל, שאינו ניתן לגילוי בנקל ושבעליו נוקט אמצעים סבירים לשמור על סודיותו.

בפס"ד של בימ"ש העליון שניתן לאחרונה (ע"א 9046/96 בן ברוך נ' תנובה, ניתן ביום 16.2.2000) דובר במחלק בלעדי של ביצים שמשווקת תנובה, שהלך לעולמו. יורשיו ביקשו להמשיך להפעיל את קו החלוקה, אך תנובה בחרה להפעיל את הקו באמצעות שכיר. ביהמ"ש המחוזי קבע כי זכות ההפצה היא חוזית ולא קניינית, ולפיכך תנובה רשאית להפסיק החוזה. עם זאת נקבע, כי היורשים זכאים לפיצוי כספי. בערעור שהוגש לבית המשפט העליון חזרו היורשים על טענתם, כי קו החלוקה על לקוחותיו הוא קניינם. השופט מ. אילן, שנתן את פסה"ד, בוחן את השאלה האם רשימת לקוחות הכלולים בקו החלוקה היא "סוד מסחרי" של המחלק המנוח, אשר מוגן מפני שימוש ע"י תנובה. השופט בודק את השאלה לאור ההגדרה הנ"ל של "סוד מסחרי" בחוק עוולות מסחריות. זאת, למרות שהחוק עצמו לא היה בתוקף בזמן מתן פסה"ד.

"נראה לי, שלא בכל מקרה די בכך שבידי אדם רשימת לקוחות מסויימת, כדי לקבוע שהוא מחזיק בסוד מסחרי ופועל יוצא מכך בידו זכות קניינית. זאת אני אומר בשים לב לשניים. האחד, רשימת הלקוחות במקרה דנן, אינה דבר הדורש מאמץ מיוחד כדי להשיגו. די בכך ששכיר מטעם תנובה יסייר באיזור החלוקה שהוקצה למנוח, כדי שיתגלו לעיניו הלקוחות הפוטנציאליים. השני, עידן המחשבים והתקשורת שבו אנו חיים מאפשר בקלות רבה לאתר רשימות לקוחות שתשווה לזו שקיבלה תנובה מאת היורשים ואף להרחיבו. נראה לי, שרשימת לקוחות תוכל להוות סוד מסחרי המגיע כדי זכות קניינית של בעליה רק בנסיבות שבהן יוכח שדרוש מאמץ מיוחד להשיגה, ובאותם מקרים שיוכח שיש ערך מוסף כלשהו בקבלת הרשימה "מן המוכן". לא כך הם פני הדברים כאשר מדובר בחלוקת מוצר יומיומי פשוט. וכאשר ברור לכל מחלק שהצרכנים של מרכולתו הם המרכולים וחנויות המכולת באיזור".

בפסה"ד ע"ע 164/99 נקבעו הנחיות לשמירה על "סוד מסחרי" בחברה. לאור האמור לעיל, מומלץ ליישם הנחיות אלה לגבי "רשימת לקוחות" (פירוט במסגרת להלן).

לסיום יצויין, כי טרם נאמרה המילה האחרונה בנושא זה. נשיא ביהמ"ש העליון, השופט ברק בפס"ק תנובה הנ"ל, הסכים לפסה"ד והוסיף כי סוגיית רשימת לקוחות כ"סוד קנייני" הוסדרה בחקיקה אך באחרונה. "אני מעדיף להותיר את הגדרת הנסיבות בהן יוכר קיומו של "סוד מסחרי" לעת מצוא".