המערער שימש כמנהל בחברה העוסקת בתוכניות חיסכון. במהלך עבודתו בה, נתגלעו בינו ובין החשב חילוקי דעות, עימותים וויכוחים תכופים, בעקבותיהם הוא ביקש לפטר את החשב. אלא שהאחרון פנה ליו"ר הדירקטוריון. הוא סיכם עימו כי בתמורה להגנתו, הוא יעביר חומר המעלה חשדות נגד המנהל, לפיו ניצל זה מידע פנים והעבירו למקורביו. מספר מקומונים להם הודלף המידע פירסמו כתבות שהחשידו את המנהל במעשים לא כשרים, בליווי תמונה אישית לא מחמיאה.

בעקבות הפרסום ביקש המנהל שוב לפטר את החשב. אלא שהחשב התנצל על מעשהו וקיבל תפקיד אחר בחברה.

באותה תקופה, חזר החשב בתשובה, החל לחבוש כיפה והלך עם ספר תהילים צמוד. באחד הימים הוא הודיע למנהל כי חלה עליו "פולסא דנורא" וכי רב סיפר לו כי הוא עומד למות בקרוב. הוא אף איים שוב שיפנה לעיתונות. השניים החלו להחליף צעקות ומילים קשות ובמהלכן חש לפתע המנהל מיחושים בחזה. הוא הופנה לטיפול נמרץ ושם התברר כי לקה באוטם שריר הלב.

כתוצאה מהאירוע הגיש המנהל תביעה וביקש להכיר בו כ"תאונת עבודה". בית הדין האזורי בחיפה, מינה מומחה יועץ. זה נתבקש לקבוע האם התפרצות הרגשות היוותה גורם קריטי לאוטם שריר הלב, או שהסיבה לכך היתה טרשת עורקים ממנה סבל המנהל. האחרון התקשה לתת לשאלה תשובה חד משמעית.

לפיכך, דחה השופט שמואל גוטמכר, את תביעת המנהל. שופטת בית הדין הארצי, אלישבע ברק, קיבלה את עירעור המנהל. לדבריה, אירוע חריג ודחק נפשי עלולים להאיץ אוטם שריר הלב, גם כאשר יש לו רקע בריאותי. ברק קבעה, כי במקרה זה האיץ האירוע את האוטם ולפיכך מדובר בתאונת עבודה.

ביה"ד, הכיר בהתרגשות, כגורם לתאונת עבודה, בפיסקי דין נוספים: עובד חברת חשמל שהתרגש נוכח השעייתו; מנהל שעלב בעובד; נישום שאיים על פקיד בכיר במס הכנסה; עובד שרגז על אדם שהרס לו תוכנת מחשב; עובד בנק שהתחצף למנהלו במהלך אסיפה; חשמלאי שהתרגש לקראת ביקורת; וויכוחים בין נהגים בענין תורנויות.

פיסקי-דין אלה עשויים להשפיע על אינטרפרטציות של ויכוחים בעבודה כגורם לתאונות עבודה, גם כאשר לנפגע רקע רפואי קודם.

(עב"ל 256/99 ש.ד. נ' מל"ל, בשם המערער: עו"ד ישראל יונגר, בשם המשיב עו"ד מלכה קריצמן, ניתן ביום 28/6/2000).