האופנה החדשה של עובדים הפורשים ממקום עבודתם על מנת להקים "סטרט אפ" בניסיון לממש את חלום מיליוני הדולרים, מעלה לדיון את השאלה: כיצד יבטיח לעצמו העובד כי זכויות בהמצאות שהוא הוגה ומפתח, במהלך עבודתו (כשכיר), תהיינה שלו? המצב הרווח הוא כי עובד בחברה טכנולוגית ממציא המצאה. משמסתבר כי ההמצאה בעלת ערך כלכלי מתעורר הוויכוח סביב הזכויות בהמצאה. המעביד, המעונין ברווחים הכספיים, רואה את ההמצאה כחלק מקניינו. המצדדים בעמדה זאת יטענו כי המעביד הוא שמימן את ההמצאה והוא שנשא בסיכון הכלכלי בקשר להצלחתה. הזכויות בהמצאה שייכות למעביד כחלק מהתפוקה הכללית של העובד. ובעצם, אסור לעובד, במסגרת חובת נאמנותו למעביד, לפתח ענייניו הפרטיים במהלך העבודה. כמו כן, המעביד הוא בעל כח המימון לממש ההמצאה לכדי מוצר מוגמר, ובכך לתרום את חלקו להתפתחות הטכנולוגית של החברה כולה.

העובד, לעומתו, מעוניין לגרוף לעצמו את הרווחים העתידים, ע"י הקמת חברה חדשה שתפתח את ההמצאה. המצדדים בזכות העובד יטענו כי זוהי זכותו הטבעית כממציא, אשר מקופחת בהיותו הכח החלש במו"מ מול המעביד. כמו כן, מתן זכות קניינית לעובד בהמצאה תמריץ עובדים להמציא המצאות ולגלותן למעביד.

סעיף 132 לחוק הפטנטים מסדיר סוגיה זו: "(א) המצאה של עובד, שהגיע אליה עקב שירותו ובתקופת שירותו (להלן - המצאת שירות), תקום לקנין מעבידו, אם אין ביניהם הסכם אחר לענין זה, זולת אם ויתר המעביד על ההמצאה..."

החוק קובע, ככלל, כי הזכויות בהמצאת עובד, אשר עומדת בתנאי הסעיף (המצאת שירות) תוקנינה למעביד. במקרים מסוימים העובד יפוצה בפיצויים שייקבעו ע"י ועדה מכח החוק (סעיפים 134-135). ההסדר בחוק הישראלי דומה עד מאוד להסדרים הנהוגים בענין זה באנגליה (סעיף 39 (1) לחוק הפטנטים האנגלי), בצרפת ובגרמניה.

אף הפסיקה הישראלית, המועטה, מצדדת בהרחבת המבחנים לפיהם יוקנו זכויות למעבידים. ואולם, ההסדר החקיקתי, המקנה זכויות למעביד בהמצאת עובד, לא יחול במקרה ויש הסכם אחר בין הצדדים.

לפיכך, הדרך הטובה ביותר של עובד, לדאוג לזכויותיו בהמצאותיו, היא להגיע להסכם בכתב עם המעביד. ויפה שעה אחת קודם. הדבר נכון במיוחד לעובדים בחברות טכנולוגיות, עתירות ידע, שאש היזמות מפעמת בקירבם.

יצויין כי החוק אינו דורש כי ההסכם יהיה בכתב, אולם, למען הסר ויכוח עתידי, מומלץ לעגן ההסדר בכתובים.

קיימות מספר רב של אפשרויות להסדר בין הצדדים. העובד יכול לדרוש כי כל הזכויות בהמצאותיו תוקנינה לו בלבד (ר' ה"פ (נצ') 347/98). לחילופין, ניתן לקבוע כי הזכויות בהמצאות העובד תהיינה של העובד ושל המעביד בחלקים שווים או בכל יחס אחר שיקבעו הצדדים. הסדרים אחרים מדברים על אחוזים שיקבל העובד ממכירות עתידיות של המוצר המוגמר או סכום קבוע ידוע מראש (ר' ע"א 85/83). הסדרים חדשניים יותר מדברים על הקצאת מניות בחברה כעידוד להמצאות עובדים. ואם חשקה נפשכם בהסדרים נוספים הנכם מוזמנים לעיין בכתב העת הבריטי: THE COMPANY LAWYER, ‏183 .VOL. 7 NO. 5 P (ספריית אונ' ת"א), הסוקר הסכמים לגבי זכויות הצדדים בהמצאות במהלך העבודה וכן דרכים לטיפול בסכסוכים בענין זה.

במקרה ולא נחתם הסכם בין הצדדים, זכות הקנין בהמצאת שירות תקום למעביד, בתנאי שהתקיימו ארבעה תנאים: תנאי ראשון: מדובר בהמצאה ולא ברעיון; תנאי שני: קיימים יחסי עובד מעביד; תנאי שלישי: העובד הגיע להמצאה עקב שירותו ובתקופת שירותו; תנאי רביעי: המעביד לא ויתר על זכותו.

התנאי הראשון הוא כי מדובר בהמצאה בשונה מרעיון. החוק אינו דן ברעיון ערטילאי כגון כיצד לשפר או לקצר את קוד המקור בתוכנה קיימת, כיצד ניתן לבנות מנגנון טוב יותר למכונת גריסה, נוסחה מתמטית חדשה וכד'. הרעיון, גם אם הובע בע"פ או בכתב אינו בר שיוך, גם לא למעביד. לעומת זאת, כאשר לרעיון ניתן ביטוי חיצוני, המתאר כיצד ניתן לממש את הרעיון באופן פרקטי ולהפכו למוצר או תהליך, שניתן להשתמש בהם בתעשייה או בחקלאות, אזי מדובר בהמצאה. במקרה זה, אם מתמלאים שאר התנאים, ההמצאה תוקנה למעביד.

השאלה הקריטית היא באיזה שלב הפך הרעיון להמצאה. עובד אשר הוגה רעיונות במהלך עבודתו צריך לדעת כי המחשת הרעיון והפיכתו להמצאה, במהלך עבודתו, עלולה לגרור הקניית הזכויות למעביד.

בפס"ד רוזנצוויג ה"פ ((ת"א) 994/83) דובר בעובד של התעשייה האווירית, שעסק במיון ציוד וחומרים לשימוש חוזר. העובד הגה רעיון לבנות תותח רב קני. באישור המעביד הוא פיתח המצאתו, בחצרי מעבידו, מחוץ לשעות עבודתו ותוך שימוש בחומרי פסולת תעשייתית, שלא נדרשה למעביד. בניית המקלע הרב קני לא הושלמה בשל העדר מנגנון הזנה. העובד ביקש בקשה לקבלת פטנט בישראל ובארה"ב.

תע"א טענה, בין השאר, כי הרעיון של המבקש היה ערטילאי ורק פעילותו במקום עבודתו איפשרה לו להביא את הרעיון לידי המצאה ברת פטנט.

השופט פלפל קובע כי הרעיון קרם עור וגידים, דהיינו שרטוטים יישומיים של המבנה המפורט עוד בטרם מעורבות המעביד ולכן הזכויות תהיינה של העובד.

שאלה נוספת היא מה גורל רעיון שהגה עובד במהלך עבודתו, אשר פותח כדי המצאה לאחר שעזב את מקום עבודתו. נראה כי הזכויות תהיינה של העובד. ואולם, יתכן, שחלוף הזמן יכשיל את ההמצאה כולה.

התנאי השני הוא האם היו יחסי עובד מעביד בין העובד למעבידו. כאן מומלץ לעובד (הממציא) ליתן שירותיו כיועץ עצמאי ולהסדיר את מערכת היחסים בהסכם בו ייכתב מפורשות כי אין יחסי עובד מעביד. בפרשת ברוך שרון (ת.א.(ת"א) 1843/91) דובר בעובד חברה אשר, לאחר שהמצאה ראשונה שלו (מערכת ספיגת חבטה במושב של מטוס צבאי) הוקנתה למעביד, הפך ליועץ עצמאי. הוא הסדיר יחסיו עם החברה בהסכם בו נכתב כי אין יחסי עובד מעביד. עבודתו כיועץ הניבה פרי. החברה הגישה שתי בקשות לרישום פטנטים פרי המצאתו בישראל ובארה"ב (מנגנון לשיכוך אנרגיה בכלי רכב ומושב). היועץ הגיש תביעה להכיר בזכויותיו כממציא לגבי שתי ההמצאות האחרונות. השופט לויט קבע כי הזכויות מוקנות ליועץ הן מכח שלא התקיימו יחסי עובד מעביד והן מכח קיום הסכם אחר בין הצדדים. השופט מוסיף כי גם אילו היו יחסי עובד מעביד הרי שניתן לראות בהסכם בין הצדדים כ"הסכם אחר".

התנאי השלישי הוא כי העובד הגיע להמצאה "עקב שירותו ובמהלך שירותו". הפסיקה הישראלית קבעה כי הקשר בין העבודה להמצאה יכול להיות רופף ביותר ועדיין ההמצאה תוקנה למעביד. גם אם ההמצאה פותחה מחוץ לשעות העבודה, באמצעים עצמיים וכד', אך היא קשורה לעבודה, היא שייכת למעביד (פס"ד רוזנצוויג). בפס"ד אנגלי, המציג גישה אחרת, נקבע כי שומר סף בחברת אלקטרולוקס שהגה רעיון בקשר לשקיות שואב האבק, יהיה בעל ההמצאה.

לעובד שלא "דאג לעצמו" עדיין יש מוצא קלוש בניסיון לשכנע המעביד לוותר על זכותו בהמצאה (התנאי הרביעי) או לדרוש פיצוי הולם.

לסיום יצויין כי הלכי הרוח בפסיקה והחקיקה החדשניים "מתנגשים" עם גישת המחוקק המקנה זכויות למעביד. יתכן שפרשנות הסעיף בעתיד תושפע מגישת המחוקק בחוק עוולות מסחריות, תשנ"ט - 1999, ופס"ד צ'ק פוינט, המעדיפים את אינטרס הציבור במעבר חופשי של ידע ע"פ זכויות המעביד. חוק עוולות מסחריות קובע כי הנדסה חוזרת אינה גזל סוד מסחרי וכי יש לעובד הגנה מגזל סוד מסחרי ממעבידו. (בענין זה ר' כתבתי "עובדים יכולים להתחרות במעבידיהם" מיום 11-12 באפריל).

כמו כן, מבני עבודה חדשניים כגון: עובד העובד במספר מקומות או עובד המוצב ע"י חברת כח אדם, אינם תואמים את ההסדר נשוא הכתבה, וללא ספק, נדרשת התייחסות חקיקתית חדשה גם בענין זה.

הכותבת היא מרצה למשפטים ומינהל עסקים בקריה האקדמית, אונ' מנצ'סטר.