המחוקק בחר להעניק לגופי הספורט אוטונומיה שיפוטית כמעט מוחלטת. לפי סעיפים 10 ו-11 לחוק הספורט, התשמ"ח - 1988: "הסמכות הבלעדית לדון ולהחליט בעניינים הקשורים לפעילות במסגרת התאחדות או איגוד, תהיה בידי מוסדות השיפוט הפנימיים שנקבעו בתקנון; החלטות ערכאת השיפוט הפנימית העליונה בענייני משמעת יהיו סופיות ואין לערער עליהן לפני בית משפט. התאחדות או איגוד יתקינו תקנונים שיסדירו את הניהול התקין של הענף או של ענפי הספורט שהם מרכזים, לרבות תקנונים בדבר משמעת, שיפוט פנימי, העברת ספורטאים, שכר ותשלומים לספורטאים, למאמנים ולבעלי תפקידים אחרים".

אלא שאת אבי כהן (הידוע גם בכינויו אבי כהן הירושלמי), שחקנה לשעבר של קבוצת הכדורגל של מכבי ת"א וקודם לכן של בית"ר ירושלים, ההסדר הזה לא בדיוק סיפק. כהן החליט להילחם במספר חזיתות משפטיות בניסיון לבטל את סעיף בוררות החובה הקיים בינו ובין אגודת מכבי ת"א. הוא טען בין השאר, כי תקנון המוסד לבוררות של ההתאחדות לכדורגל, האמור לדון בבוררות, פוגע בזכות היסוד לגישה חופשית לבית המשפט, שכן הינו אירגון בעל אופי מונופוליסטי, הממנה את בורריו.

פסק הדין שניתן בשבוע שעבר בעניינו, דחה את כל טענותיו ונתן תוקף מלא לסעיף בחוזהו האישי ובתקנון האגודה. ביה"ד קבע עוד כי סעיף הבוררות אינו "סעיף מקפח" בחוזה אחיד. (בר"ע 1020/00 אבי כהן נ' מכבי, 18.6.2000) הבעייתיות הגלומה בסעיף בוררות החובה, אינה ייחודית לענף הספורט. סעיף מעין זה בהסכם או בתקנון, כובל את הצדדים לבירור מחלוקות ביניהם בדרך של בוררות. ללא הסכמת הצד שכנגד, צד המתנגד לפנייה לבוררות, אינו יכול לפנות לבית המשפט. נוכח הסכם הבוררות, ייתקל צעד כזה בבקשה של הצד השני לעיכוב הליכים.

פנייה להליכי בוררות, חוסמת, למעשה, את האפשרות לערער על ההליכים. בתי המשפט נוהגים גם לגלות נוקשות רבה בבקשות לביטול פסקי בוררות, גם כשמדובר בטעות משפטית מצד הבורר (ר' המאמר "היזהרו מהסכמי בוררות" מיום 27-28/4/2000). פסק הבוררות סופי ומוחלט ולא ניתן כמעט לתקוף אותו.

קושי נוסף: מדובר באגודות ספורט בעלות מנגנונים פנימיים למינוי הבורר. מעורבות זו מצידן פרובלמטית, שכן ברוב המקרים, הן צד בהליך.

כהן הגיש תביעה כספית נגד אגודתו לשעבר, לאחר שנאלץ לפרוש ממשחק פעיל, בשל פגיעה במהלך במשחק ליגה. עילת תביעתו: הפרת חובה חוזית של מכבי ת"א בנוגע לביטוחו בביטוח מתאים. בשל הסכם הבוררות הקיים בין הצדדים, ביקשה האגודה לעכב ההליכים ולהעביר הסכסוך לבוררות של ההתאחדות לכדורגל.

אלא שבטענות שונות, ביקש כהן לכפור בסעיף הבוררות, ולקיים הדיון בפני ביהמ"ש המוסמך. הוא טען בין השאר: סעיף הבוררות בטל בהיותו סעיף מקפח בחוזה אחיד, המחייב את כל השחקנים; תקנון המוסד לבוררות של ההתאחדות לכדורגל, המסדיר את הדיון בבוררות, פוגע בזכותו לגישה חופשית לביהמ"ש, בכך שמדובר באירגון מונופוליסטי, הממנה את בורריו; טענת תרמית שנטענה נגדו, צריכה להתברר, בשל חומרתה ועל מנת ששמו יטוהר, בפני ביהמ"ש ולא בבוררות; החובות אותן הפרה מכבי נובעות מהסכמים שונים שאינם כלולים בהסכם הבוררות; שאר הנתבעים אינם חלק מהסכם הבוררות; ועוד.

ביה"ד האיזורי לעבודה דחה את טענות השחקן. בקשת רשות עירעור שהגיש לביה"ד הארצי נדחתה אף היא. ביה"ד קבע:

סעיף הבוררות אינו "סעיף מקפח" בחוזה אחיד, למרות שגוף של ההתאחדות לכדורגל הוא שממנה את הבוררים. זאת בין השאר, משום שמצפים מגוף של ההתאחדות לכדורגל, הממנה את הבוררים לפי התקנון, לנורמות התנהגות המגלמות יושר והגינות, ואין פסול במנגנון פנימי השופט את חבריו.

סעיפים 10-11 לחוק הספורט מקנים אוטונומיה שיפוטית למוסדות השיפוט של ההתאחדות לכדורגל שייקבעו בתקנון. מלשון הסעיפים עולה הכוונה לרכז ולהסדיר את המחלוקות המתעוררות בענפי הספורט במערכת השיפוט הפנימית ע"י "בוררות חובה".

גם אם לא היה סעיף בוררות חובה, הרי שמכח חוק הספורט יש להעביר סכסוכים לדיון בבוררות.

התדיינות בפני בורר פותחת מסלול גמיש ומהיר יותר, כדי להקל על העומס בביהמ"ש ולצמצם את משך זמן ההמתנה של התדיינות בביהמ"ש. כמו כן, מן הראוי למצות הליכי שיפוט פנימיים ע"י בעלי הידע והמומחיות (יודעי ספורט וביטוח גם יחד).

נוכח קביעות אלה, הועברה המחלוקת לבוררות וכהן אף חויב לשלם הוצאות משפט בסך 3,500 ש' בתוספת מע"מ.

לעיתים, עשויה נוקשותו של פסק הבוררות להועיל לשחקן, ככל שיזכה בהליך. זה בדיוק מה שקרה עם הכדורסלן דורון ג'מצי, קפטן מכבי ראשל"צ. ג'מצי חתם בקבוצה על מספר הסכמים שהסדירו את משחקו בה, בעונות המשחקים 1996-2001, ותנאי שכרו. בשלב מסוים, משתשלומים שונים התאחרו במשך למעלה מ-30 יום, הפעיל ג'מצי סנקציה שעמדה לזכותו בחוזהו והפסיק את פעילותו בקבוצה.

* * * מכח ההסכמים ביניהם פנו הצדדים להליך בוררות. ג'מצי תבע את הכספים המגיעים לו ואילו מכבי - בשל הפסקת פעילותו בקבוצה בעיצומה של עונת כדורסל - את נזקיה.

הבורר, עו"ד אלחדיף, קיבל את תביעת ג'מצי. הוא חייב את האגודה לשלם לו את כל התשלומים, בכלל זה ולמרות שהפסיק את פעילותו, תשלומי בונוס הנוגעים למהלך כל אותה עונה.

ראשל"צ ביקשה לבטל את פסק הבוררות. היא טענה, כי הבורר טעה בפסיקתו לשלם לשחקן תשלומים הנוגעים למהלך כל העונה, שכן נטל חלק פעיל רק בחלקה; כי הבורר טעה בקביעת משך "עונת הכדורסל"; וכי הבורר חרג מסמכותו בכך שאישר סכומים שלא אושרו ע"י הרשות המתאימה לביקורת תקציבים. האגודה טענה עוד, כי ביצוע פסק הבוררות כרוך בעבירה על החוק, שכן הבורר לא דן בכל העניין שהובא בפניו ונמנע מלדון בהגנת הקבוצה.

אבל השופטת אחיטוב לא התרשמה ודחתה את בקשת הביטול. היא קבעה, כי הן לגופו של עניין והן מבחינת מדיניות שיפוטית ראויה, אין להתערב כלל בפסק הבוררות.