בינתיים, אושר בשבוע שעבר (יום 29/5/2000) חוק בתי המשפט לעניינים מינהליים, התש"ס - 2000. החידוש המשמעותי בחוק הוא הסמכתו של ביהמ"ש המחוזי (בשבתו כבימ"ש לעניינים מינהליים) לדון בעניינים מינהליים הנדונים בבג"צ (סעיף 1 לחוק), במגוון נושאים שבין האדם לרשות.

"עניינים מינהליים" הוגדרו בחוק בהרחבה. המדובר ב"עניינים הנוגעים לסכסוכים שבין אדם לרשות". הגדרתה של רשות רחבה והיא כוללת מלבד רשות מקומית כל רשות מרשויות המדינה וכן גופים ואנשים אחרים הממלאים תפקידים ציבוריים עפ"י דין (סעיף 2 לחוק).

לבית המשפט המחוזי הופנו עד היום עניינים רבים. נוהג זה השתרש בעקבות פסיקה קזואלית של ביהמ"ש העליון, מבלי לקבוע כללים חד משמעיים בעניין (רע"א 1287/92 בוסקילה נ' ראש המועצה הדתית; בג"צ 4212/91 בית רבקה נ' הסוכנות; בג"צ 991/91 פסטרנק נ' שר הבינוי). חלק מהסדרי החוק מתארים אמנם את המצב הקיים בפועל (לדוגמא פנייה לביהמ"ש לעניינים מינהליים בענייני תכנון ובנייה), ואולם, חלק ניכר מהוראות החוק החדש מהוות חידוש מהפכני.

סמכות ביהמ"ש לעניינים מינהליים ביהמ"ש המחוזי (בשבתו כבימ"ש לעניינים מינהליים) טיפל עד כה בעניין אחד - עתירות בענייני תכנון ובניה. החקיקה היחידה שהסדירה את פעולת ביהמ"ש לעניינים מינהליים היתה פרק י'1 לחוק התכנון והבניה. הפרק בוטל בחוק החדש.

החוק החדש מרחיב משמעותית את מגוון הנושאים בהם מוסמך לטפל ביהמ"ש לעניינים מינהליים. החוק מסווג את סמכויות ביהמ"ש לשלוש קטגוריות עיקריות: עתירה מינהלית, ערעור מינהלי ותובענה מינהלית.

(1) עתירה מינהלית ללא ספק, גולת הכותרת בחוק. מדובר בעתירה נגד החלטה של רשות, הנוגעת באחד העניינים הנמנים בתוספת הראשונה בחוק - ארנונות; חופש המידע; ענייני רישוי עסקים לפי חוק רישוי עסקים וכן צו לסגירת מקום; רישום עמותה ושם עמותה; שירותי תיירות; ענייני רישוי מוסדות חינוך, תשלומי הורים למוסדות חינוך ורישום והעברה של תלמידים; ענייני כשירות לכהונה ופסלות לכהונה במועצות דתיות וברשויות מקומיות; וענייני תכנון ובניה לפי חוק התכנון והבניה, למעט לפי פרק ח'1 (היטל השבחה) ולפי פרק י' (עבירות ועונשין) ולמעט החלטות בענין תכנית מתאר ארצית או מחוזית והחלטות שר הפנים.

יצוין, כי הגדרת "החלטה של רשות" כוללת החלטות במילוי תפקיד ציבורי עפ"י דין, לרבות היעדר החלטה וכן מעשה או מחדל.

(2) ערעור מינהלי לפי הרשימה המצויה בתוספת השניה לחוק. המדובר בערעור על החלטות מסוימות של רשם האגודות השיתופיות, ערעור לפי סעיפים מסוימים בחוק רשויות מקומיות ועוד.

(3) תובענה מינהלית התוספת השלישית מונה רק תובענה לפיצויים שעילתה במכרז.

החוק משנה בעניין זה את ההלכה הנוהגת, שנקבעה בבג"צ פסטרנק, לפיה ענייני מכרזים יידונו בבתי משפט אזרחיים (בימ"ש מחוזי או בימ"ש שלום) לפי שווי המכרז. איחוד הדיון בענייני מכרזים בבימ"ש מקצועי הינו צעד ראוי. יש בכך פיתרון לבעייתיות שנוצרה בעקבות פס"ד חן המקום נ' חברת חשמל (בר"ע 7396/97), לפיו סמכות הדיון בענייני מכרזים תיקבע לפי שווי הצעת התובע. הקביעה יצרה אבסורד לפיו שני מתחרים באותו מכרז חייבים להגיש תביעותיהם בשני בתי משפט שונים. זאת, כאשר הצעת האחד היתה מתחת למיליון ש' (סמכות לבימ"ש שלום) והצעת השני למעלה ממנו (סמכות לבימ"ש מחוזי).

שינוי התוספות עינינו הרואות כי הנושאים הנזכרים בתוספות לחוק נותנים לו תוכן מעשי. לפיכך, הוראת החוק לפיה שר המשפטים רשאי לשנות התוספות לחוק, להרחיבן ואף לגרוע מהן, משל מדובר בחקיקת משנה, נראית תמוהה. פעולה מעין זו תהא בהסכמת נשיא ביהמ"ש העליון ובאישור ועדת החוקה חוק ומשפט של הכנסת. (סעיף 7 לחוק).

מינוי שופטים עניין זה היה המכשול העיקרי באישור החוק. נציגי המפלגות הדתיות התנגדו לכך שמינוי שופטי ביהמ"ש לעניינים מינהליים יהיה בידי נשיא ביהמ"ש העליון. נקבע כי מינוי השופטים יהיה בידי נשיא ביהמ"ש המחוזי, עפ"י הנחיות שקבע לעניין נשיא ביהמ"ש העליון (סעיף 3 לחוק).

נשיא ביהמ"ש לעניינים מינהליים יהיה נשיא ביהמ"ש המחוזי וסגנו ימונה מקרב השופטים שמונו. תקופת כהונה של שופט תהא בת ארבע שנים, אולם ניתן יהיה להאריכה או לקצרה.

רשם ביהמ"ש המחוזי יכהן גם כרשם ביהמ"ש לעניינים מינהליים.

סדרי דין ביהמ"ש ידון ברגיל בהרכב בן שופט אחד. נשיא ביהמ"ש העליון רשאי לקבוע, בהודעה שתפורסם ברשומות, סוגי עניינים שיידונו בהרכב בן שלושה שופטים. נשיא ביהמ"ש המחוזי או סגנו, רשאים לקבוע כי עניין מסוים (ספציפי) יידון בשלושה (סעיף 4 לחוק).

צו ביניים יכול להינתן ע"י ביהמ"ש בכל שלב של הדיון (סעיף 9 לחוק).

על פס"ד של ביהמ"ש לעניינים מינהליים, בעתירה מינהלית או תובענה מינהלית, ניתן לערער בזכות בפני ביהמ"ש העליון (סעיף 11 לחוק).

פס"ד בערעור מינהלי, בערעור על החלטת רשם וכן בהחלטה אחרת יהיו נתונים לערעור ברשות שופט ביהמ"ש העליון שהנשיא קבע לכך.

הלכה זו שונה מהוראות הערעור בפרק י'1 לחוק התכנון והבנייה שהבחינו בין פס"ד שניתן ע"י שופט אחד (ערעור בזכות) לפס"ד שניתן ע"י שלושה שופטים (ערעור ברשות).

חידוש חשוב בחוק הוא הגדרתה בראשונה של "החלטה אחרת". המדובר אומנם בהגדרה לצורך הסעיף בחוק ואולם היא משקפת את רוח הפסיקה. ראוי ללמוד מיוזמת המחוקק במקרה זה ולהגדיר "החלטה אחרת" גם בעניינים אחרים (פירוק, תביעות אזרחיות ועוד).

עם ביטול פרק י'1 לחוק התכנון והבנייה לא ברור מה יעלה בגורל הלכות בענין סדרי דין בבימ"ש לעניינים מינהליים. לדוגמא האם ההלכה הקובעת כי ניתן להגיש ערעור שכנגד תמשיך לחול (בש"א 5537/98 חוף הכרמל נ' עמותת אדם טבע ודין, מפי השופט שלמה לוין).

עילות סמכויות וסעדים החוק קובע כי ביהמ"ש לעניינים מינהליים ידון בעתירה מינהלית ובערעור מינהלי בהתאם לעילות, לסמכויות ולסעדים שלפיהם דן בג"צ, בשינויים המחויבים.

הוראה זו אינה חלה על תובענה לפיצויים שעילתה במכרז.

לא ברור מה יקרה כאשר תוגש עתירה מינהלית להכרזה על בטלות החלטת ועדת מכרזים המלווה בתובענה לפיצויים? האם ביהמ"ש יפסוק לפי דרכו בבג"צ או בבימ"ש מסחרי רגיל?

סמכות בג"צ מקבילה או ייחודית הסמכות שניתנה לביהמ"ש לעניינים מינהליים אינה ייחודית. סעיף 8 לחוק קובע, כי ביהמ"ש רשאי להעביר עתירה מינהלית לדיון בבג"צ. ביהמ"ש יפעל כך, כאשר ימצא כי העתירה שבפניו מעלה עניין בעל חשיבות, רגישות או דחיפות מיוחדת ולאחר שקיבל תגובות מהצדדים.

ואולם, יש לשים לב כי בעתירות בעניין תכנית מתאר ארצית או מחוזית והחלטות של שר הפנים נתונה לבג"צ סמכות ייחודית. הוראה זו, בתוספת הראשונה לחוק, דומה להוראה שבוטלה בחוק התכנון והבנייה.

לפיכך, ניתן להניח כי בעניין עתירות מעורבות תמשיך לחול הלכת מייזליק (בג"צ 4381/97). הלכה זו, מפי השופט י. זמיר, קובעת כי עתירה שדנה באישור פורמלי של שר הפנים לתוכניות (ללא טענות התוקפות את עצם החלטת השר) ובהשגות על תכנית מתאר מקומית, תוגש לבימ"ש לעניינים מינהליים. על פי הלכה זו, כאשר מוגשת עתירה מעורבת, תיקבע הסמכות על פי מבחן "העילה העיקרית הדומננטית".

תחילתו של החוק החדש "ביום שקבע שר המשפטים בצו או בתום שישה חודשים מיום פרסומו" (סעיף 30 לחוק). בהתחשב בכך שהחוק טרם פורסם רשמית וממילא לא פורסם כל צו, הרי שתחילת תוקפו צפויה להיות בסוף שנת 2000.

הוראות החוק לא יחולו על עתירות שהוגשו טרם תחילתו.