מה תפקידו של חוקר פרטי?

חברות חקירות הן העיניים והאוזניים של עורכי הדין. בתביעות מסוגים רבים ושונים ניתן להניח שלא כולם דוברים אמת, ושלא כל המידע יגיע בהתנדבות אל בין כתלי בית המשפט. בניגוד למה שאנחנו נוטים לחשוב וזאת בעקבות צפייה בסרטי בלשים וקריאת ספרי מתח, משרדי חקירות אינם גופים מסתוריים שמותחים את גבולות החוק. למעשה, גבולות הפעולה של משרד החקירות ברורים מאד וזה לגיטימי לחלוטין להעסיק חוקר שיפעל כדי להגיע לחקר האמת. מובן שיש לוודא שלמשרד החקירות הנבחר רישיון בתוקף מטעם משרד המשפטים.

משרד חקירות גדול יכול לרדת לחקר פרטי תיקים בנושאים שונים ומגוונים. המחשבה המיידית היא על חקירות בנושאי תיקי אישות, אבל בפועל ניתן למצוא נושאים רבים שעורכי דין יוזמים חקירה סביבם: מתן אשראי, חקירות כלכליות, חקירות עסקיות, חקירות ביטוח, חקירות בני נוער, חקירות של קניין רוחני ואפילו חקירות מחוץ לגבולות ישראל. חברת חקירות יכולה לבצע מעקבים ומסוגלת לבדוק עבור מעסיקים מצבים של הונאות, מעילות ומהימנות עובדים. חוקר מקצועי יעביר ללקוח בתום החקירה תיק ובו כל המסמכים הנדרשים והתיעוד המוכיח את מסקנות החקירה. דוחות אלה ישמשו את עורך הדין בבית המשפט ועשויים אף להוות ראיות בהקשר המתאים. תיק חקירה איכותי עשוי לשנות את הכרעת הדין מן הקצה אל הקצה.

חוקר פרטי רשאי לבצע פעולות מסוימות שאסורות על האדם מן היישוב, אך הוא מוגבל בשפע תקנות וחוקים הנשענים על כללי אתיקה מחמירים. כדי לקבל רישיון חוקר נדרש המתלמד להתמחות במשך 3 שנים תחת ניהולו של בעל משרד חקירות מורשה. לאחר 5 שנות פעילות כחוקר פרטי מורשה באפשרותו להגיש בקשה למשרד המשפטים לקבלת רישיון של בעל משרד חקירות. הרישיון תקף לשנה אחת בלבד ובכל מועד חידוש נבדק מחדש מצבו הפלילי של החוקר והאם הוגשו נגדו תלונות.

להלן כמה דוגמאות למגבלות האתיקה שחלות על החוקר הפרטי: כך למשל אסור לו להתחזות כעובד ציבור או להבליט תפקידי ציבור שעשה בעבר. מחובתו לפעול בנאמנות מלאה לטובת לקוחו, לא ליצור קשרים בעלי אינטרסים סותרים או להשתמש לרעת הלקוח במסמכים שהתקבלו בחקירה. חל עליו איסור לחקור קטינים שלא בנוכחות האפוטרופוס. אסור לו לקשר את משכורתו לתוצאות החקירה שהוא עורך. חל עליו איסור לשמור ברשותו חומרים שנצברו במהלך החקירה במידה והלקוח דורש שהם יישארו בידיו בלבד. כל הדוגמאות הללו מוכיחות שהמחוקק עשה מאמץ גדול להגביל את כוחו וסמכותו של החוקר הפרטי כדי שהוא לא ינצל אותם בדרך פסולה כלשהי.

כיצד בוחרים עורך דין צבאי לייצוג מול משרד הביטחון והצבא?

בחירת עורך דין צבאי היא סוגיה רגישה שיכולה להשפיע באופן משמעותי על עתידם של חיילים בסדיר, אנשי קבע, עובדי צה”ל ואנשי מילואים. עורך דין צבאי רשאי לייצג חיילים שעומדים למשפט מול בית הדין הצבאי בלבד ולא במקרים של שיפוט במסגרת דין משמעתי, אלא אם החייל רוצה לקבל הכוונה וייעוץ חיצוני.

הנה כמה עצות שיכולות לעזור למי שמתלבט לגבי בחירת עורך דין צבאי לייצוג מול משרד הביטחון והצבא:

א. היכרות עם פקודות הצבא – בשלב הראשון חשוב לוודא שעורך הדין המועמד לייצג את החייל אכן בקיא בפקודות הצבא. מלבד היכרות תיאורטית עם הפקודות, עליו להיות בעל ניסיון משמעותי בייצוג חיילים. הניסיון הוא פקטור חשוב בצבירת הידע הנדרש לטובת ייצוג החייל מול משרד הביטחון וצבא הגנה לישראל.

ב. זמינות – בשלב השני ניתן לבדוק את הזמינות של עורך הדין. אין טעם לבזבז זמן ולהימנע מהגשת כתבי הגנה בגלל חוסר זמינות של עורך דין מסוים. הפתרון הטוב ביותר הוא ליצור קשר עם מספר עורכי דין, לבקש מהם פרטים על הזמינות שלהם ולאחר מכן לתאם פגישת היכרות לא מחייבת.

ג. פגישת היכרות – המטרה של פגישת היכרות היא לוודא דינאמיקה חיובית מול עורך דין שצפוי לייצג חייל מסוים. פגישת היכרות יכולה גם להיות הזדמנות להתרשם מעורך הדין ברמה האישית, לשאול אותו על הרקע הניסיון ולקבל הפניות ללקוחות קודמים. הפגישה לא אמורה לחייב את הצדדים אלא רק להעניק את הרקע הנדרש לקבלת החלטה מושכלת.

המלצות על עורך דין צבאי

כמובן שחשוב מאוד לבחור עורך דין צבאי לייצוג מול משרד הביטחון והצבא על בסיס המלצות. את ההמלצות אוספים מחברים, קרובים ובני משפחה. הדבר החשוב הוא לוודא שמדובר על המלצה אובייקטיבית. זו דרך מצוינת לסנן בין עורכי דין ולוודא את רמת השירות שלהם.

ניתן לקבל המלצות גם מחיילים או אנשי מילואים שעמדו למשפט במקרים דומים. בסופו של דבר, עורך הדין הצבאי אמור לייצג את הלקוח מהרגע הראשון ועד תום המשפט.

חשודים בעבירות הלבנת הון? אלו הם הדברים החשובים ביותר שעליכם לעשות

עבירות של הלבנת הון הינן עבירות פליליות חמורות מאוד, והנאשמים בביצוע עבירות הלבנת הון יכולים להסתבך בעונשים כבדים אשר ישפיעו באופן מהותי על כל החיים שלהם מעתה והלאה.

אם אתם חשודים בעבירות כאלו, אתם מרגישים כי מתנהלת סביבכם חקירה בנושא או שהוזמנתם לתשאול במשטרה, ישנם כמה צעדים חשובים ביותר שעליכם לבצע בכדי להגן על עצמכם.

חשוב מאוד לקחת את הנושא הזה ברצינות רבה. גם אם אתם בטוחים שאין לכם שום קשר לעניין ולא עברתם שוב עברה דומה, עליכם לנקוט כל פעולה בכדי להיות בטוחים שתצאו מהמצב הזה בשלום.

פנו אל עורך דין מומחה לתחום

ברגע שבו אתם מרגישים כי מתחילה חקירה, או אפילו בדיקה קלה סביבכם בחשד לעבירות של הלבנת הון, הדבר החשוב ביותר שעליכם לעשות הוא לפנות אל עורך דין המומחה לתחום. גם אם אתם בטוחים כי לא ביצעתם כל פעולה שאינה חוקית, או אפילו אם התשאול שלכם מבוצע תוך חקירה של אדם אחר לחלוטין, אל תענו על אף שאלה ואל תבצעו שום פעולה מבלי להתייעץ עם עורך דין אשר מכיר את הנושא היטב ויכול ללוות אתכם בצורה מקצועית ולאורך כל הדרך.

ייעוץ מקצועי וליווי של עורך דין מומחה יסייעו לכם להימנע מהפללה עצמית, וכמובן, במקרה ובאמת יתחיל הליך משפטי – פלילי נגדכם, הוא יוכל לסייע לכם למצות את כל הזכויות המגיעות לכם ולנסות להגיע לתוצאה הטובה ביותר עבורכם.

בדקו היטב את העניינים הכספיים שלכם

פעמים רבות, במיוחד בחברות גדולות, קורים מצבים בהם עובדים בחברה מעורבים בעבירות הלבנת הון או עבירות פיננסיות אחרות, מבלי שבעלי החברה בכלל מודעים לכך. אם אתם חשים בחקירה המתנהלת סביבכם, ואין לכם שום מושג באשר למקור החשדות, התחילו לבדוק את העניינים הכספיים שלכם טוב יותר, ייתכן כי תגלו מעילות כספיות המתנהלות בחברה שלכם מבלי שכלל ידעתם על כך, דבר שיסייע לכם לענות טוב יותר על השאלות, לדווח על המעילות הללו ולעצור את האשמים במעשה בזמן.

 

חמישה פשעי האלימות הנפוצים בישראל

אלימות היא תופעה חברתית פוגענית שנוגעת בתושבים באופן ישיר ועלולה לפורר מבנים חברתיים כמו ארגון או משפחה ולהוביל לתחושת חוסר בטחון ופחד תמידי. המאבק באלימות חייב להיות יעד מרכזי של כל חברה אנושית ונעשה בשיתוף של המשטרה והקהילה.

המאבק בעברות אלימות הינה תהליך ממושך ומורכב המצריך חוקים מאד ברורים ופעולות משטרתיות ואזרחיות שמשדרות לפוגעים כי לחברה ולממשל יש אפס סובלנות כלפי הנוקטים בה.

העברות הנפוצות בישראל:

עבירות מין – נמצאות במגמת עליה משנת 2003.

עבירות שוד – מהוות כ 44% מכלל העברירות.

אלימות חמורה – שיעור העברות ירד משנת 2005, מהווה 31%.

אלימות קלה – נמצא אף הוא במגמת ירידה משנת 2005, מהווה 19%.

הערים הגדולות, תל אביב וירושלים, – אחוזי הפשיעה:

תל אביב

רמת הפשיעה גבוהה והעיר תל אביב נחשבת מסוכנת עם רמה של 77 עבירות אלימות לכל 1000 תושבים. מסמך שהתפרסם לאחרונה מגלה כי אחוז עבירות האלימות עלתה פי ארבע במהלך השנים האחרונות ,בעיקר בדרום העיר, עקב איכלוס האיזור בזרים אשר השתלטו על האזור ופועלים תחת ארגוני פשיעה ידועים שהקימו: “הכובעים”, “הראסטות” ןה”קילרים”. ארגוני פשיעה אלו כוללים בוסים ועשרות חיילים העובדים בשורותיהם. האזורים מחולקים ביניהם ואבוי למי שמעז לפלוש לאזור שאינו בחסותו.

ארגון ה”כובעים” – הארגון הגדול מכולם. עוסקים בעיקר בממכר של סחורות גנובות ומזוייפות ועובדים בשיתוף עם פלסטינים מדרום הר חברון והגדה המערבית.

ארגון “ראסטות” – עוסק בסחורה גנובה, השכרת נכסים, פרוטקשן. עובד בשיתוף עם עבריינים ערבים ממזרח ירושלים.

ארגון “קילרים” – המסוכן ביותר. עוסק בגביית דמי חסות, מועדני הימורים וזנות, סחר בסמים, בוררויות.

המשטרה הגבירה את נוכחותה באיזור דרום תל אביב אך ללא הועיל ותושבי דרום תל אביב חיים בפחד מתמשך.

ירושלים

משום הרכב האוכלוסייה הייחודי בירושלים (שלוש הדתות) ישנו נדבך נוסף המעלה את רף האלימות הגוהה בעיר. ירושלים היא אחת הערים התוססות ובתוכה מתקיים עולם פשע רחב המאופיין בעברות אלימות לא מעטות. בנוסף על כך ישנה אלימות על רקע דתי שמתחילה בהתססה במסגדים ומתבטאת ברחוב במלוא העוצמה והיצרים הכרוכים בה. בנוסף בירושלים בעיקר ישנם מקרי אלימות קשים בקרב האוכלוסיה החרדית המופנית אל הרחוב החילוני ואל הדתות השונות.

בנוסף לכל המפורט, המצב הסוציואקונומי הקשה של חלק נכבד מתושבי ירושלים גורם לרבים מהם לפנות לכיוון הפשיעה ובהכרח מעלה את רף עבירות האלימות המתרחשות בירושלים.

הן האזרח התמים והן אחרון הפושעים, במצב זה של אלימות גועה, חייב להיעזר בשירותיו של עורך דין פלילי.

מהו תחום עיסוקו של עורך דין פלילי?

תחום ההתמחות של עו”ד פלילי נוגעת לקשת רחבה של עבירות אלימות, סמים, עבירות מין, פשע מאורגן, עבירות רכוש ועוד ועוד.

עורך דין פלילי המתמחה בתחום מייצג אנשים נורמטיביים, ללא עבר פלילי, שמצאו עצמם בהסתבכות מול החוק וכן עבריינים כבדים, בעלי תיק פלילי עב כרס, שצריכים ייצוג בערכאות השונות.

לעתים האזרח הפשוט ייעזר בשירותי עורך הדין הפלילי בעת שהוא מנסה לתקשר או לקבל חומר חקירה מגוף כזה או אחר.

לסיכום,

ניתן אכן לראות כי בערים הגדולות, המשופעות ביותר עברות אלימות, נמצא ריכוז גבוה יותר של עורכי דין פליליים שמתמחים בעבודה מול רשויות החוק. רבים מהתובעים הפליליים המשטרתיים עוזבים את שורות המשטרה ועוברים להיות סנגורים בשוק פרטי.

 

חלוקת עסק משותף במקרה גירושין

יש הרבה מאוד זוגות אשר מנהלים ביחד עסק או חברה. כל עוד היחסים בין בני הזוג טובים ותקינים – אין עם הדבר שום בעיה (פרט למריבות מי יהיה עם הילדים ומי יישאר בעסק, כמובן). אבל, במקרה שבו היחסים עולים על שרטון ובני הזוג מחליטים להתגרש – עולה השאלה: מי יקבל את העסק / החברה? האם אפשר יהיה לחלק את ערכה? אין ספק שזו שאלה מאוד מורכבת שאין עליה תשובה חד משמעית תמיד, ולכן חשוב מאוד להתייעץ עם עו”ד משפחה, שיודע מה אומר החוק ואיך אפשר להגיע לפשרה הוגנת בין הצדדים.

מה אומר החוק?

על פי החוק בישראל, שני שותפים שמנהלים עסק או חברה, ולא משנה אם הם נשואים או לא – צריכים לחלק את שווי העסק ביניהם שווה בשווה במקרה של פרידה. אבל מה עושים אם אחד מבני הזוג רוצה להמשיך לנהל את העסק או אם אחד מבני הזוג השקיע בעסק יותר? אלה בדיוק הדברים אשר בהם עוסק עורך דין משפחה, ואשר צריכים להיפתר. רק על מנת לסבר את האוזן – הנה מה שבדרך כלל קורה בכל אחד מהמצבים שיכולים להיות:

  • במקרה של השקעה שווה – אם העסק רשום על שני בני הזוג ומנוהל על ידי שניהם – החוק קובע כי החלוקה שלו צריכה להיעשות שווה בשווה. משמעות הדבר היא שבמקרה כזה יש לחשב את השווי המדויק של העסק ולחלק את הסכום לשני חלקים שווים, אבל בדיוק.
  • במקרה של השקעה לא שווה – במקרה בו אחד מבני הזוג השקיע יותר כסף ו/או זמן בעסק, בצורה שאפשר להוכיח ולמדוד, הרי ששווי העסק צריך להתחלק באותו אופן בדיוק. כך למשל, אם ניתן לכמת את ההשקעה של אחד מבני הזוג ל-70$ ואת של השני ל-30% – הרי שכך צריכה להתבצע גם חלוקת השווי של העסק.
  • במקרה שבו אחד מבני הזוג מעוניין להמשיך לנהל את העסק – במקרה שאחד מבני הזוג רוצה להמשיך לנהל את העסק גם לאחר הגירושין – ייתן לבת/ן זוגו מחצית מערכו של העסק – בדיוק כפי שנקבע בחוק.

לסיכום – על פי החוק היבש, חלוקת עסק בין בני זוג שמתגרשים צריכה להיות כזאת שמחלקת את שווי העסק ביניהם שווה בשווה. מכיוון שבהרבה מאוד מקרים הדברים הם לא שחור ולבן וצריך לבצע התאמות מסוימות של החוק היבש למציאות – כדאי מאוד לשכור את שירותיו של עורך דין משפחה המתמחה בתחום של חלוקת עסקים בין בני זוג שמתגרשים. עורך דין כזה יספק לכם את כל המידע הדרוש אודות חלוקת עסק משותף במקרה גירושין, יגיד לכם בדיוק מה צריך כדי לבצע את החלוקה בצורה הראויה ויסייע לכם להגיע לפשרות במקרים של אי הסכמה. אין ספק שמדובר בהליך לא מאוד נעים, אבל אם עושים אותו עם עורך דין משפחה טוב – זה הופך להיות קצת יותר קל ומאפשר להמשיך הלאה בחיים. בהצלחה.

הסכם ממון בחוק ובפועל

כמו כל מערך חוקים, גם בעולם הסכמי הממון תמצאו את הוראת החוק המפורשת, לצד פירושים שונים ותקדימים משפטיים שנולדו לאחר דיונים, התבוננות וניתוחם של מצבים שונים שהחוק היבש לא יכול לכסותם.

הסכם ממון הינו הסכם המאפשר לבני זוג לייצר מסמך המאגד את ההחלטות שלהם לגבי הרכוש והממון איתו מגיע כל אחד מבני הזוג לתוך מערכת היחסים, ובכך לשמש מעין “תעודת ביטוח” למקרה של פרידה או גירושין.

הסכמי הממון נפוצים מאוד בימינו, וניתן להבין זאת – אנו חיים בעולם בו ההצלחה הכלכלית והיכולת להשתכר ולצבור הון מהווים גורמים עיקריים בחיים, ורובנו עסוקים בבניית קריירה וצבירת הון ונכסים.

מה אומר החוק על הסכם הממון?

החוק בנוגע להסכמי הממון שם אותם בדרגת חשיבות גבוהה יותר מחוק יחסי הממון, כאשר האחרון, שנחקק בשנת 1973, קובע כי הרכוש שנצבר במהלך הנישואים אינו משותף, אלא שייך למי שצבר אותו, אך פרקטית עדיין יש לחלק את הרכוש שווה בשווה.

מה שיוצא מן הכלל בחוק הוא קצבאות ותמלוגים שונים, ירושות או מתנות, רכוש שהיה בבעלות מי מבני הזוג טרם הנישואין, ונכסים עליהם הוצהר לפני כן בהסכם ממון.

כלומר, כאשר אתם מבצעים הסכם ממון רשמי וחתום, הרי שאתם מייצרים מצב של בהירות מלאה לגבי חלוקת הרכוש וההון במקרה של פרידה וגירושין, ופותרים מראש את אחת הבעיות הגדולות ביותר שמטרידות זוגות לקראת פרידה.

בפועל – כיצד ניגשים לנושא

בכדי לנסח הסכם ממון כפי שצריך יש לפנות לעורך דין מומחה בתחום זה. המומחיות אינה רק בניסוח המסמך, אלא גם בכל ההכנות הדרושות, מאיסוף הנתונים והמידע הדרוש, דרך מפגש והבהרה של אותם תחומים שעלולים לעורר מחלוקת, וזאת על סמך ניסיונו העשיר של עורך הדין, ויצירת מסמך המקובל על שני הצדדים.

מעבר לכך, בכדי שהסכם ממון יהיה תקף יש להעביר אותו תחת ידיו של רשות המוסמכת לכך – שופט בית משפט, נוטריון או בית דין רבני, שיעיין ויאשר את הפרטים. הסכם שנעשה לפני הנישואין ניתן לאשר גם מול נוטריון או רשם נישואין, אך עדיין יש לנסחו בצורה מקצועית ובכתב.

 

אילו סכנות מביאה בוררות ללא הסכם?

המטרה של כל בוררות היא קודם כל להסדיר את העניין המשפטי או העסקי הקיים בין שני הצדדים. כל ההסכם הנכתב בין שני הצדדים חייב לכלול את הנקודות שבהן שני הצדדים מוכנים לשתף פעולה, וכיצד שיתוף פעולה זה הולך להתבצע בפועל. אך מעבר לכך, חשוב שההסכם יכיל גם נקודות שיתמקדו בסדר הפעולות שצריך יהיה לבצע, במידה והיחסים בין שני הצדדים יעלו על שרטון. סעיף זה יקבע עבור הצדדים את הערכאה המשפטית שיהיה עליהם לפנות אליה (בית משפט, בוררות), במידה והדברים יגיעו לכך.

סעיף זה נקרא סעיף שיפוט, והוא למעשה מהווה את אחת הנקודות החשובות ביותר בכל הסכם המתקיים בין שני צדדים, למרות שברוב הפעמים שני הצדדים לא נותנים עליו את הדעת. סעיף זה נקרא גם סעיף בוררות, היות ובמידה וסעיף זה קיים הוא מהווה הסכם בוררות אשר מונע משני הצדדים לפנות לבית המשפט במידה ותתגלה ביניהם מחלוקת. לכן חשוב מאוד לשים לב לסעיף זה ולהכניס לתוכו כל נקודה שעלולה להיות קריטית בשעת מחלוקת.

כל מה שחשוב לדעת לגבי הסכם הבוררות

קודם כל, חשוב כי בכל חוזה ובכל הסכם אשר נערך בין הצדדים יופיע סעיף הבוררות, אשר יקבע כי במקרה של מחלוקת יבחר עבור הצדדים בורר על ידי גוף שלישי שאינו מושפע מאף אחד מהצדדים. לרוב מדובר על לשכת עורכי הדין אשר מהווה גוף שלישי ניטרלי ומסוגלת לבחור בורר עבור המצב. הבורר יהיה כמובן עורך דין או בעל השכלה משפטית, דבר שיבטיח כי כל התהליך יתבצע בהתאם לחוק. עם זאת, חשוב להבטיח כי במידת הצורך הבורר ייעזר באיש מקצוע המתמחה ספציפית בתחום המחלוקת הקיים בין שני הצדדים. על מנת להבטיח מצב זה, יש צורך להכניס בסעיף הבוררות את הנקודה הספציפית הזאת, במצב של בוררות ללא הסכם הבורר אינו מחויב לכך. בהתאם לכך, עלול לקרות מצב שבו הבורר מחליט על סמך ראיות נסיבתיות ואינו נעזר בגורם מקצועי, דבר שעלול היה לשנות את כל התמונה.

לסיכום, הסכם בוררות הוא פרט חשוב שיש לתת עליו את הדעת. ללא הסכם זה, שני הצדדים יתקשו להחליט בעת מחלוקת כיצד לפעול וכיצד להתקדם בנושא הנידון ביניהם. לכן חשוב מראש לסגור את כל הנושאים האלו, ובכך להבטיח שקט נפשי בעתיד.

האם הערכת שמאי מחייבת את הצדדים בעסקת נדל״ן? דנה תדמור מסבירה

כאשר אנו נכנסים לסופר מרקט, על כל מוצר מופיע תווית מחיר ובהתאם למחיר המצוין בה, אנו יכולים להחליט האם אנחנו מעוניינים לקנות את המוצר אם לאו. בעולם הנדל"ן לא קיימות תוויות מחיר כאלה, מה שמסבך מאוד את תהליך קבלת ההחלטות בתהליך רכישה של נכס נדל"ן או מקרקעין. בתחום המקרקעין, האחריות על הצמדת התווית לנכס היא בידיו של שמאי מקרקעין. העניין הוא ששמאים שונים יכולים לייצר תוויות שונות, ונשאלת השאלה עד כמה מחייבת הערכת שמאי את הצדדים לעסקה. על כך מסבירה עו"ד דנה תדמור בשורות הבאות.

הערכת שמאי – אמרו לי את מטרתה ואומר לכם עד כמה היא מחייבת

המידה בה מחייבת הערכת שמאי את הצדדים לעסקה תלויה במידה רבה במטרה שלשמה היא נערכת. כאשר מגיעים שני צדדים אל שולחן המשא ומתן לצורך סגירת עסקת רכישה של נכס נדל"ן, יכול כל אחד מהצדדים להזמין הערכת שמאי משלו. במקרה זה, משמשת הערכת השמאי ככלי לכל אחד מן הצדדים להבין מהו הערך המוערך של הנכס בכדי לאפשר משא ומתן אפקטיבי. יחד עם זאת, הערכה זו אינה מחייבת אף צד, וכל אחד מהצדדים יכול להתנות את קיום העסקה בכל מחיר או לסגת ממנה אם ההערכה שעליה מתעקש הצד השני אינה מקובלת עליו.

ישנם גם מקרים אחרים, כפי שמסבירה דנה תדמור, בהם הערכת השמאי מהווה כלי מסחרי מחייב כתנאי לסגירת עסקה. אחת הדוגמאות הקלאסיות למקרה כזה היא המקרה של בקשת משכנתא מהבנק. במקרה זה, ימנה הבנק שמאי מטעמו לבדיקת ערך הנכס, ובהתאם להערכת השמאי יקבע הבנק את גובה המשכנתא שהוא מוכן להעמיד לטובת הלקוח. אם הלקוח מעוניין לקחת משכנתא מאותו הבנק, הרי שהערכת השמאי שנערכה בתיק היא מחייבת עבורו. יחד עם זאת, הלקוח יכול לסגת מהעסקה לחלוטין ולהחליט שאם זוהי הערכת השמאי, הרי שהוא מוותר על המשכנתא שמציע לו אותו הבנק.

המשמעות של הדברים היא, שבמובן מסוים, הערכת שמאי היא לעולם אינה הערכה מחייבת, שכן בכל מקרה, גם במקרה של הלוואת משכנתא, יכול הצד שעליו לא מקובלת הערכת השמאי, לסגת מהעסקה בכלל.

הערכת שמאי – נקודת פתיחה למשא ומתן

הצורה הנכונה יותר להסתכל על הערכת שמאי, על פי עורכת הדין דנה תדמור, היא כנקודת פתיחה למשא ומתן. הערכת השמאי יוצרת מעין בנצ'מרק שממנו אפשר להתחיל לדון בגובה העסקה לרכישת הנכס או לתנאי המשכנתא. סביב הערכת השמאי, יכול כל צד להציג טענות לשווי גבוה יותר או נמוך יותר של הנכס ביחס למה שהעריך אותו השמאי, וזה לא משנה כל כך עד כמה מדובר בטענות צודקות או נכונות עובדתית. מה שחשוב הוא הרצון של כל צד לסגור את העסקה, ועד כמה הוא מוכן להתגמש סביב הערכת השמאי בכדי להשלים את העסקה.

במרבית המקרים, שני הצדדים לעסקה יזמינו הערכת שמאי, כל אחד מהצד שלו, ונקודת הפתיחה תיקבע בהתאם לשתי הערכות אלה גם יחד. נושא שאותו מדגישה דנה תדמור הוא, שהערכת השמאי היא הערכת שווי נדל"ני טהור, שאינו כולל מרכיבים כמו מיסוי מקרקעין והיטלים שונים. בדיוק מהסיבה הזאת, בעסקאות נדל"ן בכלל, חשוב לקבל סיוע של עו"ד מקרקעין שידע לקחת את הערכת השמאי, לשקלל אותה עם המיסים הצפויים בעסקה ועם הוצאות ועלויות בלתי צפויות אחרות, על מנת לגבש את השווי האמיתי לעסקה עבור הצד אותו הוא מייצג, ולבנות מנגנונים לחלוקת נטל המס בין הצדדים באופן שיכול לשנות את גובה העסקה בצורה מהותית, ביחס להערכת השמאי הראשונית.

עורך דין תעבורה אניקין

עורך דין תעבורה אניקין על עבירת אי ציות להוראות שוטר

חובת הציות לשוטר מעוגנת בסעיף 23(א)(1) בתקנות התעבורה, ולפיו חייב עובר בדרך לציית להוראותיו של שוטר שהזדהה בפניו ככזה באמצעות מדים או באמצעות תעודת מינוי (תעודת שוטר). במידה והשוטר לא הזדהה בפנינו ככזה, אין כל חובה לציית להוראותיו. במידה והזדהה, הוראותיו של השוטר גוברות על כל הוראות הדרך לרבות תמרורים ורמזורים, גם אם הן נוגדות את הוראות הדרך.

תקנות התעבורה מגדירות גם את העונש שיחול על עובר בדרך, שלא יציית להוראותיו של שוטר שהזדהה בפניו ככזה. עבירה על האמור בסעיף 23(א)(1) כאמור, היא עבירה מסוג זימון לדין, שמשמעותה קבלת זימון לבית משפט לתעבורה, שיכריע את עונשו של העובר בדרך/ הנהג. עבירת אי ציות לשוטר נתפסת על ידי בתי המשפט כעבירה חמורה, בהיותה משקפת זלזול במערך אכיפת החוק, ובהמשך לכך בחוק כולו.

בהתאם לכך, עשוי בית המשפט להטיל על הנהג פסילה בפועל אם הגיע למסקנה כי עבירת אי הציות במקרה הספציפי הינה במדרג החמור ביותר. ראוי לציין, כי לשוטר עצמו אין כל סמכות להטיל פסילה מנהלית על דעת עצמו בגין עבירת אי ציות.

מה עושים אם הוראת השוטר מסכנת אתכם או את העוברים בדרך?

מעל הוראות הדרך ומעל להוראות השוטר, עומדת תמיד חובת הזהירות. על כל אדם המשתמש בדרך לנהוג תמיד בזהירות כקו המנחה העליון מעבר לכל הוראה אחרת. אי לכך, בכל מקרה בו נותן השוטר הוראה שעשויה לסכן אותנו או את המשתמשים בדרך, ולמעשה מפרה את חובת הזהירות, אין כל חובה לציית להוראות השוטר, וכך גם לגבי הוראות הדרך. בהיבט זה חשוב להדגיש כי אם החלטתם לציית להוראות השוטר, ובכך גרמתם לתאונה שהייתה יכולה להימנע לו עמדתם בחובת הזהירות, לא תעמוד לכם ההגנה של ציות להוראות השוטר, שכן הפרתם את חובתכם העליונה לזהירות.

הוראת שוטר – הוראה אחת במדרג של חובות

הוראת שוטר, בניגוד למשל להוראת תמרור, היא ההוראה היחידה הניתנת לנו במסגרת אינטראקציה אנושית בינאישית, ועל כן עשויה להשפיע עלינו מבחינה פסיכולוגית. יחד עם זאת, על אף הנטייה הלגיטימית להעדיף את הוראותיו של שוטר, אדם חושב ובעל סמכות, על פני הוראות הדרך, חשוב לזכור את מדרג החובות של העובר בדרך כדלהלן:

1. חובת הזהירות

2. בכפוף לחובת הזהירות, הוראות שוטר

3. באין הוראות שוטר, הוראות הדרך (תמרור, רמזור, סימוני כביש וכן הלאה)

4. באין הוראות דרך, בהתאם למשתמש בדרך המגיע מימין

המשמעות היא שלמעט חובת זהירות, הוראות השוטר גוברות על כל הוראה אחרת, ואי ציות לשוטר יחייב אתכם להוכיח את העדפתכם לחובת הזהירות בנסיבות המקרה. אם לא תצליחו להוכיח זאת, יפרש בית המשפט את התנהגותכם כזילות במערך אכיפת החוק, ועשוי להטיל עליכם פסילה וקנס.

חובת הזהירות – טענת ההגנה הטובה ביותר

בכל מקרה בו אתם מואשמים באי ציות לשוטר, טענת ההגנה הטובה ביותר שעומדת לרשותכם היא קיומה של מניעה אובייקטיבית למלא אחר הוראת השוטר, ומניעה כזאת קיימת אך ורק אם היא עולה בקנה אחד עם חובת הזהירות החלה עליכם. כך למשל, אם הוראות השוטר לא היו ברורות או חד משמעויות דיין, באופן שציות להן על פי איך שהבנתם אותן היה מפר את חובתכם לזהירות בדרך, עומדת לכם ההגנה בגין עבירת אי ציות לשוטר. יחד עם זאת, יהיה עליכם להוכיח את הבעייתיות של ההוראות שניתנו לכם על ידי השוטר, את הלגיטימיות של הפרשנות שלכם לאותן הוראות ואת האופן בו פרשנות זו אכן יוצרת סכנה ומפרה את חובת הזהירות.

הפוסט נכתב בשיתוף עורך דין דמיטרי אניקין המתמחה בדיני תעבורה.

האם זוהי סופה של תקופת הצינון?

הלכת בית הדין הארצי לעבודה, לפיה אין כל תוקף בסעיף המגביל עובד לקיים תחרות במעבידו, היא אחד הנושאים המתסיסים ביותר את קהיליית עוה"ד המסחריים ואת ציבור המעבידים. את ההלכה המהפכנית קבע, בראשונה, נשיא ביה"ד הארצי, סטיב אדלר, בפס"ד צ'ק פוינט (ע"ע 164/99). אלא שמאז היא השתרשה בשורה ארוכה של החלטות שנתנו בתי הדין לעבודה (ראה מסגרת).

הלכות אלה אינן פרי הפסיקה בלבד. יסודותיהן משולבים בדבר המחוקק הקבוע בחוק יסוד: חופש העיסוק, ובסעיף 7(א)(1) לחוק עוולות מסחריות. הסעיף קובע, כי לא יהיה עובד אחראי לגזל סוד מסחרי של המעביד, אם הידע הגלום בסוד המסחרי הגיע אליו במהלך עבודתו אצל בעלי הסוד וידע זה הפך לחלק מכישוריו המקצועיים הכלליים.

תרגומן הפשוט של ההלכות לשפת הפרקטיקה מוביל למסקנה, כי תמו (עד לפסיקה אחרת בעליון) תקופות ה"צינון", וכי סעיף הגבלת העיסוק הכלול במרבית חוזי העבודה של עובדים במיגזרים שונים, בטל. המשמעות: עובד רשאי לעבור לעבוד בחברה מתחרה או להקים חברה משלו, גם אם חתם על סעיף המגביל העסקתו (ובלבד שלא חל אחד הסייגים שיפורטו בהמשך).

פסקי הדין הללו הביכו את המעבידים. נכון להיום, אין להם מושג ברור כיצד לנסח את סעיף ההגבלה באופן שיגן על קניינם (בעיקר הרוחני). גם העובדים מבולבלים: האם לנסות לצמצם את סעיף אי התחרות, או לחתום עליו, כי ממילא אינו חל?

מאז פסק הדין בעניין צ'ק פוינט, דחה ביה"ד לעבודה עשר בקשות למתן צווי מניעה נגד עובדים, שחתמו על סעיף אי תחרות. בין העובדים – מנהלים בכירים, מהנדסים ועובדי היי-טק, אנשי שיווק, מלצרים ומהנדסים.

בשני מקרים בהם ניתנו צווים זמניים חלקיים, שינה ביה"ד הארצי את ההחלטה או עיכב את ביצועה עד להחלטה בערעור. השופטים לא חסכו גם את ביקורתם על מתן הצווים (סופר-פארם ואריה נצר).

שני פסקי דין שנתן באחרונה בית הדין הארצי משקפים את כוחה של ההלכה החדשה.

פס"ד סופר פארם שניתן באחרונה מבית מדרשו של נשיא בית הדין הארצי לעבודה, סטיב אדלר, מרחיב את הלכות חופש העיסוק. בשורה התחתונה: פסק הדין מונע בפועל מהמעסיק להגביל עובד שחתם על סעיף אי תחרות, גם אם מומנה הכשרתו. בנוסף, הוא מרחיב את קשת נימוקי המדיניות העומדת בבסיס הלכות חופש העיסוק.

מדובר ברוקח, שעבד 5 שנים ברשת סופר-פארם. העובד עבר הכשרה מיוחדת בעקבותיה חתם על סעיף, לפיו הוא מתחייב, בין השאר, לא להתחרות ברשת סופר-פארם במשך 12 חודשים מסיום עבודתו. הרוקח התפטר ותוך פחות משבוע, מסיום יחסי העבודה, החל לעבוד כרוקח אחראי ברשת ניו-פארם. ביה"ד הארצי קבע, שאין להגביל את עיסוקו של העובד, וביטל צו חלקי שהוציא נגדו שופט ביה"ד האיזורי, יצחק לובוצקי. נקבע, כי לא הוכח שהרוקח ידע את סודותיה המסחריים של סופר-פארם וכי יעשה בהם שימוש. כן נקבע, כי כאשר ניתן לדרוש מעובד החזר עלות הכשרתו ו/או חתימה על הסכם לשמירת סודיות, אין לנקוט בהליך קיצוני ולהגביל עיסוקו. "משקיימות אפשרויות שונות להבטיח את קניינו של המעסיק הקודם, אין זו מדיניות שיפוטית ראויה ליתן את הסעד הקיצוני של הגבלת העיסוק של עובד, אשר פוגעת בזכויות החוקתיות שלו".

נקבע עוד, כי חוסר אפשרותו של הרוקח לקידום פנים ארגוני הצדיק את מעברו המיידי לתפקיד בכיר יותר ברשת מתחרה (רוקח בכיר).

בפס"ד נגב פרוייקטים נדחה ערעור על פסיקת האיזורי, לפיו אין להוציא צו המגביל את עיסוקו של מהנדס שעזב את מעסיקו ועבר לעבוד אצל לקוחה שלו. מדובר במהנדס תפעול שעבד בחברת נגב פרוייקטים במשך 8 שנים. במסגרת תפקידו היה אחראי על פרוייקט מיוחד עם לקוחה של המעבידה (חברת פרומקס א.ס.א). העובד התפטר ותוך פחות מחודש התחיל לעבוד אצל פרומקס באותו פרוייקט בדיוק, למרות שהיה חתום על הסכם אי תחרות. ההסכם אמור היה להגביל את עבודתו במשך שלוש שנים "בכל עבודה שיש בה משום עשיית שימוש בידע הקשור לפעילויות החברה או לקוחותיה". הבקשה שהגיש המעסיק למתן צו נגד העובד, כללה גם טענות חוסר תום לב והפרת סודיות.

אלא שלמרות האמור, הן בית הדין האיזורי והן זה הארצי קבעו, כי לאחר סיום עבודתו אצל המעבידה הקודמת (נגב פרוייקטים) רשאי העובד לעבור לעבוד אצל הלקוחה עצמה (פרומקס) ובאותו הפרוייקט.

עוד נקבע, כי ה"ידע" שרכש העובד, בכל הנוגע לפרוייקט עם לקוח (פרומקס), הוא ידע שעל פי מהותו, מיועד ללקוח. לפיכך, המגבלות שהעובד קיבל על עצמו בהתחייבות לסודיות, לא היה בהן, כשלעצמן, כדי למנוע את מעבר העובד לעבוד אצל הלקוח באותו פרוייקט.

נכון להיום, כאמור, שינו הלכות אלה את כללי המשחק בין עובדים למעבידים. בתי הדין לעבודה אף מחוייבים להלכות אלה, אלא אם אלה תבואנה במבחן בג"ץ ולא תעמודנה בו (במקרים חריגים רשאי בג"ץ לדון בפסיקת ביה"ד לעבודה).

מהם, אם כן, החידושים המהפכניים בהלכות ביה"ד?

ראשית – בעבר נהוג היה לכבד את ההגבלה החוזית עליה חתם העובד. כיום, הכלל המנחה הוא, שאין אין לתת תוקף לסעיף הגבלת עיסוק בחוזה עבודה. בהעדר קיומן של נסיבות מיוחדות, ובמיוחד בהעדר "סודות מסחריים" ראויים להגנה, גובר עקרון חופש העיסוק על חופש ההתקשרות.

המשמעות: בתנאים אלה, סעיף בחוזה הקובע הגבלת עיסוק סותר את תקנת הציבור – בטל (סעיף 30 לחוק החוזים (כללי)), ולא יינתן בעטיו צו מניעה נגד העובד. (סעיף 17 לפס"ד צ'ק פוינט).

ביטולו של סעיף בחוזה עבודה חתום נובע מכך, שהחתימה עליו לא נעשתה מרצונו החופשי של העובד, אלא משום שהוא חוייב לעשות כן כדי לקבל את העבודה או להתקדם בארגון.

שנית – בעבר, בדק ביה"ד האם הסעיף המגביל עומד במבחן הסבירות בכל הקשור בזמן ההגבלה, בהיקפה הגיאוגרפי ובתחומי העיסוק. כיום, יינתן צו מניעה נגד העובד רק אם תוכח אחת מהנסיבות המיוחדות שנמנו בפס"ד צ'ק פוינט: (1) קיומו של "סוד מסחרי" ראוי להגנה. (2) הכשרה מיוחדת שקיבל העובד. (3) תמורה מיוחדת שקיבל העובד עבור תקופת אי התחרות. (4) הפרת חובת תום לב על ידי העובד. (5) איום ממשי על קיומו של המעביד הקודם. אל אלה מצטרפות נסיבות אחרות שנקבעו בפס"ד מאוחרים, כגון קידום העובד.

שלישית – על פי פרשנות ביה"ד, חוק יסוד חופש העיסוק חל, למעשה, על כל האזרחים והתושבים ולא רק על רשויות השלטון. לפיכך, כנהוג לגבי זכויות יסוד, אין לאפשר פגיעה בהן, אלא בחוק מפורש ובמידה שאינה עולה על הנדרש.

פסקי הדין קבעו, כי נקודת המוצא המקובלת בחברה חופשית היא, כי כל אדם רשאי לעסוק בכל משלח יד, כל עוד זה לא נאסר בחוק. שלילה בפועל או הגבלה של האפשרות לעסוק בעבודה או במשלח יד, מהוות פגיעה בחופש העיסוק. לפיכך, פורשה רשימת הסייגים שתוארה קודם, בצמצום רב. גם כשנראה היה שנסיבות המקרה תאמו קיום סייג מסויים (הכשרה מקצועית במקרה סופר-פארם או חוסר תום לב בפרשת נגב פרוייקטים), קבע ביה"ד כי לא הורם נטל ההוכחה במידה מספקת לקיומו של חריג, שיצדיק מתן צו מניעה נגד עובד.

בפסקי הדין הדנים בחופש העיסוק צויין, כי תפקידו של ביה"ד למצוא איזון הראוי בין עקרונות חופש העיסוק של העובד לבין אינטרסים מוגנים של המעביד. נראה כי השימוש בטכניקת האיזון אינה מתארת נכונה את תהליכי ההחלטות של ביה"ד. נכון יותר יהיה לומר, כי חופש העיסוק עוגן כזכות יסוד חוקתית של הפרט, בעלת משקל מכריע, הגוברת על זכויות הקניין של המעביד. מכאן שפגיעה בו בטלה, אלא אם עוגנה בחקיקה או מכוח חקיקה (הגבלה על מינוי דירקטורים לפי סעיפים 226, 227 לחוק חברות מסחריות) ובמידה שאינה עולה על הנדרש.

החלק השני במאמר ינתח את הסיבות לגישתו הגורפת של בית הדין נגד מתן צווי מניעה המגבילים את חופש עיסוקו של העובד. החלק השלישי ידון, בין השאר, בעקרונות, באינטרסים ובמחקרים העומדים בבסיס ההלכה; בשאלה כיצד לנסח הסכם המגביל עיסוק ובאופן שיעמוד במבחני בית הדין; בניתוח גישת העליון בסוגיית חופש העיסוק בעקבות הלכת צ'ק פוינט, ובתרחישים אפשריים לפסיקתו העתידית בשאלה בה.